<h1>הרוקח הלכ' חסידות</h1>
<h2>דף י:</h2>
שורש קדושת הייחוד ושמו ומרכבה וסודותיו. קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך. קדש עצמך ומחשבותיך וחשוב הייחוד במי אתה בוטח ולמי תעבוד מי רואה בך מי יודע מעשיך ולמי תשוב. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כי ה' אלקיך הוא אלהי האלקים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד אתה הרא(ו)ת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה', ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, אם תדרשנו ימצא לך, אין כמוך אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, "אנחנו "אחודיך "לבודיך "עבדיך "זבודיך "רבודיך, חייבין לדעת יחודך, להכיר כבודך. אתה לבדך, אנחנו עדיך, אין בלעדך, שמך הנכבד מעיד שמותיך, סהדיך יהוד היה הוה יהיה בהודך אמת אתה ראשון ואחרון לבדך אתה הוא עד שלא נברא העולם בוועודיך אתה הוא משנברא העולם במחמדיך, אתה הוא בעוה"ז בגדודיך, אתה הוא לעוה"ב עם ידידיך, מעולם ועד עולם אתה אל במהודיך, וכל העולמים הם בידך, מלא כל טובים דודיך, לך דומיה תהלה יעידו חסדיך, אין לדמותך למעבדיך, מה דמות לערוך נגדך, מי ראה לידע סודיך, מי בא עדיך, הכל תראה נגדך, אשתחוה לך אהובך למאמירך, יהוד אלהינו יהוד אח' איחדך. כל חכם לב יש לו לדעת בשביל מדעו לכל הפחות קצת ייחודו אמת "יחוד "השם "וסוד "הבורא אין כח לדרוש לידע מה הוא, כי לא ראהו כל חי לא מלאך לא שרף ולא נביא, כי הכל נברא והוא ברא כל הוא היוצר הוא הבורא הוא אחד ואין שני לו ומי ראהו, על כן אין לדמותו לכל דמיון ולכל מראה, כי כל דבר שיש לו מראה יש לו גבול וקץ. אבל הבורא אין לו קץ לא למעלה ולא למטה ולא לד' רוחות לא ראש ולא סוף לא לחכמתו ולא ליכלתו, אך כח מעשיו הגיד לעמו להודיע גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, הלא בעת אחד וברגע אחד יקראו ויתפללו לפניו כל יצוריו כל אחד ואחד נגע לבבו וצרותיו, ועונה לכל אחד וא', ידוע תדע כי הלא קרוב לכל קוראיו וישמע, על כן החכם עיניו בראשו, בני שמע לדברי ואל תיגע לחשוב מה הוא כי לא תוכל לידע דבר מהבורא והוא לא נברא היה הוה יהיה מה דמות תערכו לו אל מי תדמיוני ואשוה כי כל דמות הנוצרים אין ביוצר וכל דמיון הברואים אין בבורא וכל צלם העשויה אין בעושה אם יתקבצו כל הנבראים חכמים נבונים וידועים לא יוכלו לכוין הכל בהויתו על כן ה' שמו אך נבין במדעינו יחד כי יהוד אלקינו יהוד אחד אלקי אברהם אלקי יצחק אלהי יעקב המיוחד לאהבהו נשתחוה לו לעובדו בפחד על כן נפשי אויתיך בלילה זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך כשבא אברם הוא אברהם כשראה את הפלגה חשב איך היה תחלה טרם כל והוא היה בן מ"ח ועסק ג' שנים לבדו עד שאמר לו הקב"ה עסוק עם שם בן נח בן חכם ישמח אב שבשמים וחשב אברהם מיוצרו אשר יצרו ואיך יצר העולם עד שחשב ועשה ברייתא וקראה ספר יצירה וחקר וראה והבין וחקק וחצב וצירף ויצר וחשב ועלתה בידו לסוף נגלה עליו אדון כל והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אוהבי ושמו בני וכרת לו ולזרעו ברית עולם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה וקרא עליו כבוד ה' בטרם אצרך בבטן ידעתיך ולמד ברייתא הנקראת ספר יצירה ואמר דע וחשוב יצור והעמד דבר על בוריו וחשב ויצר על מכונו כי הוא היוצר ובורא לבדו ואין זולתו. ומדתו עשר שאין להם סוף, עשר ספירות בלימה בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר ואם רץ לבך שוב למקום דע וחשוב שהאדון יחיד והיוצר אחד ואין לו שני ולפני א' מה אתה סופר פי' כשתחשוב בלבבך על בורא עולם היאך חכמתו למעלה למעלה עד אין קץ ועמוק עמוק למטה עד אין סוף, בס' יצירה עשר שאין להם סוף עומק ראשית עומק אחרית עומק טוב עומק רע עומק רום עומק תחת עומק מזרח עומק מערב עומק צפון עומק דרום ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולן על זה אמר החכם וראיתי את כל מעשה האלקים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אל ישיאך לבך להרהר בעשר ספירות שמניתי רחוק מה שהיה עמוק עמוק מי ימצאנה לבך אל ימהר להוציא דבר אם רץ לבך שוב למקום כהרף עין והשתחוה לו כי הוא אחד ואין שני לו הכנע בשבירת לב לפניו ולפני אחד מה אתה סופר א' היא ראש לכל החשבונות והיא יחידה ולפניה אין מנין והופכת לפניה (א) מן האותיות שהא' פתוחה לימינך וכולן הפוכין לשמאלך ככה לא תדע כלפי אחד להעמיק ראשית לדרוש תחלות היה כל הימים ולהעמיק אחרית יהיה לעולם ולהעמיק טוב שמחשב להיטיב לטובים ולהרע לרעים איך מטיב ואיך מריע איך שוכן בטוב אורך שעורו וכמה גדולה והיאך הוא בעובי הרקיעים ובחושך וכמה תשבחותיו וכבוד על מעלותיו שמטיב ומריע ועת טוב ללדת ועת למות שגוזר על בריותיו וחכמותיו ועסקיו ורום ותחת וד' רוחות וכי אם עד תכלית שדי תמצא הן רעם גבורותיו שיוצא כתיקונו אין אתה יכול לעמוד מי יתבונן הזאת ידעת מני עד אין לך לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ כדאיתא בבראשית רבה בגדול ממך אל תדרוש ברחוק ממך אל תחקור במופלא ממך אל תדע במכוסה ממך אל תדרוש במה שהורשית התבונן ואין לך חקרי נסתרות כי אם למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ אמר ר' לוי למה נברא העולם בב' מה ב' סתום מכל צדדין ופתוח מצד אחד כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, אמר ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך בראת את העולם בראשית ברא אלקים לא בעמל ולא ביגיעה אלא בדבר ה' שמים נעשו. ואמרינן בפ"א דברכות ברכי נפשי את ה' שאמר דוד כנגד הקב"ה והנשמה שדומין בה' דברים זהו ברכי נפשי שדומה להקב"ה הבן בחכמה כי הוא מלא כל ונעלם מעין כל ואינו נראה ואין לו סוף וחכם מאליו ואין דבר נעלם ממנו בקרבך הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ותראה שכינתו ברומו של עולם כדאמרינן בחגיגה בפ' אין דורשין (י"ג ע"א) ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם ובמנחות בפ' הקומץ (דף כ"ט) דבי רב דחטרי לגגי' דחית כלו' דחי ברומו של עולם ובפ' ערבי פסחים (דף קי"ח) יושב ברומו של עולם כמו נשמה על המוח.
בריש מדרש משלי ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלקינו ואין עוד אחר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשכנה באחרית גם שם ידך תקחני. בבראשית רבה אמר ר' אוניא בר סוסיא פעמים שאין העולם ומלואו מחזיק אלהותו ופעמים שהוא מדבר בין שערות ראשו מועט מחזיק את המרובה גושו הנה צמצמן בין בדי ארון הוו יודעין כי אל חי בקרבכם בפ"א דמגילה (דף י') מקום ארון אינו מן המדה בריש תורת כהנים את השמים ואת הארץ אני מלא ראה חיבתן של ישראל שגרמו לכבוד המרובה בין שני הכרובים. בבראשית רבה וירא אלקים את כל אשר עשה העליונים והתחתונים בסקירא אחת העוה"ז והעוה"ב קרוב ה' לנשברי לב שויתי ה' לנגדי תמיד בחלום אדבר בו והוא באחד ומיוחד ברא העולם כלו ברצון חפצו נפשו אותה ויעש ולא שלא ברצונו בדבר ה' שמים נעשו הבורא אינו צריך למקום ומכון כי היה קדם כל היות ואין קירות והקורות חוצצין לפניו כי לא היה בורא דבר שהוא מזיק כנגדו יתברך היוצר ובורא הכל דק מכל דק נפלא ונעלם וחבוי וספון כל דבר בריאה אין שוה לבורא אין שייך בו שיעור וקצב ולא אורך ולא רוחב ולא דמות ולא צורת גולם ולא דיבוק ולא איברים ולא צל ולא אור ולא דמות ולא צורה ולא סיבוב וכפי רצונו משמיע קול לפני כבודו המברך המדמה עצמו כפי צורך השעה יהוד' שמו יוד הא וו הא בגמטרי' הוא יחיד וכן בא"ת ב"ש מצפ"ץ בגימט' הבורא הוא ההוה בכ"ל הבורא אין לו דמות וצורה ולא מקרה ולא גוף ושתף וסמך ודבק ואין צריך לכלום ולא למעון ולא למקו' ואין דבוק למקום וממלא כל השמים והארץ והים והאויר וכל העולמים ואין שייך בו לא עמידה ולא ישיבה ולא הליכה ולא סמיכה והוא חי בכחו ויכלתו כל הימים ואין לו נידנוד ולא יגיעה ולא פעולת כל הוא בורא כל בלא יגיעה ובלא עמל כל מיני הנבראים וכל עין לא תשורנו ולא שזפנו והוא הבורא כי היה טרם כל מכין וקדם לכל ראשון לכל חי וקים גדול וגבור ונורא מלך מהולל ומשובח ואין בו לא תוספת ולא מעוט ולא חסרון ולא יתרון אין קץ להוויתו החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא לתבונתו אין מספר לגדולתו אין חקר הבורא רואה את הכל עין רואה ואוזן שומע על כן איזה צנוע הצנוע בבית הכסא כדאמר בפ' הרואה (ברכות ס"ב ע"א) וכששוכב עם אשתו כדאמר בנדה (דף ט"ז) וכשהוא יחיד בבית כר"י בפ' כל כתבי הקדש (קי"ח ע"ב) וכקמחית ביומא (מ"ז ע"א) זהו והצנע לכת עם אלקיך במופלא ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות זה כריש ברייתא דס' יצירה האב היוצר על מכונו הוא יוצר ובורא כל לבדו ואין זולתו ובברייתא אחרת אם רץ לבך שוב למקום שכך נאמר והחיות רצוא ושוב פי' כשתחשוב בלבך על בורא עולם מה הוא והיאך חנייתו בכ"מ ומעשיו בלום וסתום פיך מלדבר ולבך מלהרהר הסר המחשבה מלבך יאסרנו לבך למחשבה זאת חושה ומהר ואל תהרהר ושוב לייחוד מקומו של עולם לעבודתו וליראתו כחיות הקודש כשרוצין לזקוף קומתם מיד כופפין מאימתו מאימת שכינה ושבין ומשתחוין כך סבב לבך מלהרהר ועל דבר זה נכרתה ברית שלא לחשוב באלהותו שאין כל חכמים יכולין לידע הצור לחשוב "יוצר "הכל "והוא "הבורא האמן באלהותו כי הוא אחד "יחיד "הבורא "ומראה "הכבוד כפי רצונו וחפצו הצורה המופלא מנושאה מוזהרה מוצהרה מובדקה מחושקה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וקראו השכינה ופעמים רואה בלא צורה כי אם אורה בלי ראות לכל יצירה ושומע הדבור ורואה החזון מראה מופלאה ויאמר ראיתי את ה' את לרבות כבודו וכפי הנראה לעין כבודו גדלו גדול אדונינו ור"ב כ"ח בגימטריא רל"ו כי רל"ו אלפים רבבות פרסאות הוא והפרסא אלף אלפים באמה שלו והאמה ארוכה זרזות וטופח וזרת כמלא העולם ושמים בזרת תכן ומזרוע לזרוע ע"ז אלפים רבבות פרסאות תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו הפרסא ד' אלפים אמה והאמה ד' זרזות וכפי חפץ הבורא מראה בכבוד ומשה ראה יותר מן הזוהר הגדול משאר נביאים ובתוך מראה דמימות ביד הנביאים אדמה כפי נהוג קדושתו ומראה דמיונו כחפץ גזירותיו פעמים דמות אדם ופעמים דמות אחר כפי חפצו מראה מכבודו כצבאות חיילות דבוקים יחד ה' צבאות ופעמים גופין מוחלקים ה' אלהי צבאות ופעמים בני אלקים נקראים ופעמים עירין קדישין והדיבור בא כמפי הכבוד הגדול הזהר פן תכזב עליו השמר לך ושמור נפשך מאד פן תחטיא את בשרך לומר עליו חליקת אברים מה דמות תערכו לו כי לא ראיתם כל תמונה ומה שכתוב ויראו את אלקי ישראל הכבוד ראו וכבוד למעלה ההוד הגדולה לא חזוהו ואין עין יכולה לראותו שאם יהרהר קצת מיד מת וכל הנביאים מראה באספקלריא שאינה מאירה בדמות כמו זקן רואה הנמוך כגבוה והאחת כשתים זהו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע כמו מראה, ומשה ראה יותר הבוהק אבל כלפי למעלה לא ניתן לו רשות לראות. ובמדרש ויקרא רבה כל הנביאים ראו מתוך ט' מראות ומשה רבינו מתוך אחת רבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת ומשה רבינו ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת ותמונת ה' הביט. בפ"א דברכות (י' ע"א) מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית ומנין שהקב"ה מניח תפילין פי' מראה מכבודו באובנתא דליבא וירא יעקב כי יש שבר במצרים ולבו ראה הרבה ויעבור ה' על פניו, מתוך כבודו ראה כשנתעטף כשליח ציבור, ור' ישמעאל ראה אכתריאל יה ה' צבאות בראיית הלב כמיכה וכישעיהו אבל משה ראה כבונת הלב באור צח. בספרי פה אל פה אדבר בו במראה ולא זה במראה הדבור כי לא יראני האדם וחי ר"ע אומר כמשמעו וחי אלו מלאכי השרת וחיות הקודש. ר"א אומר וחי אינו רואה אבל רואה בשעת מיתה לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. ובספרי בתחילתו וחי בחייהן אינן רואין אבל רואין הן בשעת מיתתן ר"ע אומר וחי חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד אמר ר"ש בן יוחי אף מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן רואין את הכבוד כי בשעת מיתה פוקח עיניו ונותן רשות לעין לראות הוד שכינתו היאך ממלא את כל העולם כולו ויושב ודן את החולה כדאיתא בשבת (דף י"ב) ובנדרים (דף מ') והיינו כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה בפ"א דקדושין (דף מ') ובחגיגה פרק אין דורשין (י"ג ע"ב) אפילו סנדלפון שקושר כתרים לקונו אינו יודע מקומו ברוך כבוד ה' ממקומו במקומו לא נאמר מכלל שאינן יודעין מקומו כל שלא חס על כבוד קונו המסתכל בקשת מראה הכבוד סביבו כמראה הקשת ומה שאמר דמות כבוד ה' ולא שיש לו פרצוף אלא שלא יתבהל הנביא כי לא ראיתם כל תמונה תמונה בגי' פרצו"ף אד"ם כמה דמיונות ראו בסיני פנים בפנים בפסקתא הבורא אין לו כנוי אלא ברצון נפשו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו כי אלהים קדושים הוא כי ה' אלהיך אש אכלה הוא. באלפא ביתא דר"ע קרוב ה' לנשברי לב שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שמרוחקין מן השכינה ל"ו אלפים רבבות פרסאות שרפים עומדים ממעל לו והנביאים רואין מתוך הדיבור המראה ודבר מה יראני ושמואל ירא מהגיד המראה אל עלי ה' במראה אליו אתודע כרובים בגי' מרא"ה כבו"ד. במדרש תדשא שנים כרובים כנגד ה' אלהים יהוד שמו משמעותו היה הוה ועתיד להיות ליראה את הש"ם הנכבד בגי' ליראה ד' אותיות ומהללים לשם תפארתך בגי' ארבע האותיות יהוה באת בש מצפץ מצפץ בגי' ברחמים יהוד זו מדת הרחמים ה' ה' אל רחום וחנון יוד ה"א ו"ו ה"א אלף דלת נון יוד בגי' זה הוא הרחמנות ד"א בגי' את"ה בעוה"ז ובעוה"ב אלהים בגי' זה דיין אלהינו בגי' הדן יחידי דעו כי ה' הוא האלהים אלהים במלוי אלף למד הי יוד מם כמו באת בש השם מצפץ אהיה אשר אהיה כמו אהיה בכל ע"ת ד"א בכל צרה ה' עמכם ודאי כמו אהיה באת בש אהיה באת בש ודאי שמן תורק שמך כמו ד' אותיות שמך וכל השמות יוצאין משם הנכבד ב"ה וב"ש ספר המרכבה וספר מעשה בראשית וס' יצירה וס' שמות וס' הכבוד אין לכתוב בס' הזה וסודות חמשים שערי בינה ואלפא ביתא יהיה לך לעבדיך סוד ה' ליראיו ואת ישרים סודו הזהירנו הבורא ליחדו פעמים ה' אלקינו ה' אחד בקבלת הלב האמנתו ולא בשמיעת האוזן בכיון נקבלהו באלוה זה אלקינו ולהאמין שהוא אחד ויחוד שמו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו' הוא קדמון וחי לעולמים ואין לו שותף והוא אחד ואין לדמותו אל דמות וצורה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ומה דמות תערכו לו ומשמותיו ומשבחיו ומעשיו נוכל לידע כי אין כמוהו ב"ה וב"ש.
קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך כמו בפ' אלו טריפות (דף מ"ד) איזהו חכם הרואה טריפה לעצמו ובמס' יו"ט (כ"א ע"ב) בר"ג שמחמיר לעצמו ומקיל לאחרים ואמרי' בכל דוכתי אדם חשוב שאני וכן יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד היצר כדאמרינן בפ"א דקדושין (דף כ"א) ונענש דוד באבשלום כדאמרי' בסנהדרין (דף כ"א) אמאי לא דרשת סמוכין קדש עצמך במותר לך וזהו ויותר מהמה בני הזהר. אל תשבע שבועת אמת בויקרא רבה ר' יונה אמר אפי' על האמת וכן אוכלי טהרות כמו במס' חגיגה (דף י"ח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. ובמס' נדה (ל"ח ע"א) חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן כי מיום רביעי ואילך פן יולידו בשבת וכן ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכן ייחוד דפנויה שגזרו סנהדרין ובפ' בתרא דקדושין (דף ע"א) ובע"ז (דף ל"ו) וכן הרחק מפתח ביתה וכן בע"ז (דף כ') ונשמרתם מכל דבר רע שלא יסתכל אפי' בפנויה וכן בפ"ב דשחיטת חולין (דף ל"ז) גבי יחזקאל שלא אכל כל ימיו בשר כוס כוס מעולם אע"פ שמסוכנת מותרת וכן לא הרהרתי ביום אפי' על אשתי שלא אבא לידי קרי בלילה. בתנחומא ותצא דינה בת לאה שנו רבותי' לא תצא אשה בכבול לרשות הרבים אמרו אפי' בחול אינה יוצאה לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה שלא ניתן תכשיטין לאשה אלא להתקשט בתוך ביתה שאין נותנין פירצה לפני הכשר ברית כרתי לעיני וגו' על אחת כמה וכמה כל עיקר לא היה מסתכל באשת איש לכך כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אמר רבי לוי זוכה לכהנים לובשים בגדי כהונה גדולה ועשית משבצות זהב ואמר בפ' ד' דנדרים (דף כ') כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה כדי שלא יתן עיניו באחרת אעפ"כ ישמש פנים כנגד פנים שהאשה נהנית בין שדי ילין ואהבת לרעך כמוך בפרק בתרא דמגילה (דף כ"ח) לא הקפדתי בתוך ביתי וכן לא השתנתי במקום שהתפללתי והרבה פרישות תני סיעות בני אדם המהלכין בדרך ופגעו בהם לסטים ואמרו תנו לנו א' או נהרוג כלכם יהרגו כלם ייחדו להם אחד ימסרו אותו ואל יהרגו כלם עולא בר קושר תבעתיה מלכתא ערק ואזל ללוד גבי ר"י בן לוי אתון ואוקפן מדינתא אמרין אי לא יהביתון לי נחרב מדינתא סלק רבי יהושע בן לוי ויהב להון הוה אליהו זכור לטוב מתגלי עלוי לא אתגלי עלוי צם כמה יומין ואתגלי עליה אמר למסורות אנא מתגלי א"ל ולא משנה עשיתי א"ל ולא משנת חסידים הרי חסיד יש לו להניח אף דבר המותר ר' אבא בר' זבינה הוה מחייט גבי חד ארמאי ברומי אייתי ליה נבילה אמר ליה אכול ואי לא קטלינא לך אמר ליה אי בעית מקטל קטול ירושלמי דנדרים פ' קונם ר' יונתן הוה ציים כל ערובות ריש שתא ר' אבא ציים כל ערובת שבת ר' זעירא אמר תלת מאוון צומין אית דאמר תשע מאוון לא חש על מגילת תענית לא ידע ואשם ונשא עונו ר' יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע על אחת כמה וכמה מי שבא לידו עסק עבירה וידע ואם כך ענש מי שבא לידו ספק עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר מי שבא לידו ספק מצוה ר' מנחם בר' יוסי אומר הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מביא מעילה וחומש ומביא אשם בשתי סלעים צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים קרוב לאלפים א"כ ענש הכתוב את השוגג על אחת כמה וכמה שהוא משלם שכר לעושי המצוה ר"י אומר אם בא נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה שעה אחת ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו עליו לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות אם מדת הפורענות מועטת כך מדה טובה השב מן הפגולים ומן הנותרות והמתענה ביום הכפורים על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות ר"ע אומר הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיים עדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להביא את השלישי להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עאכ"ו שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה רבי אומר הרי הוא או' ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגו' ואם הכתוב ענש למי שבא לו ספק נפש אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכ"ו שתנתן לו נפשו ר' אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה למען יברכך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא יודע אמור מעתה סלע היתה צרורה לו בכנפיו ונפלה לו ומצאה עני הלך ונתפרנס בה הרי הכתוב קבע לו ברכה ר"ש אומר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם שני דברים משמשין את הגוף ואין נמנעין לעשותן ואין נוטלין עליהן שכר ומה דברים שאין נוטלין שכר לא עשיתם עמי חנם. עאכ"ו דברים שנוטלין עליהם שכר. ביומא (ל"ט ע"א) והתקדשתם והייתם קדושים אם מקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה.
<h2>דף כז:</h2>
שורש ראש החסידות בתחלתו. ראשית חכמה יראת ה' כי מתחלה כשהוא מושך לבו לחסידות קשה לו כמות מפני שמלעיגין עליו ומביישין אותו ודמו נשפך ויש לו לשמוע חרפתו ואינו משיב ואינו נוטר כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם ולאחר שאחז מעשיו והוכשר אם היו נותנים לו כמה זקוקים לא היה מניח חסידותיו מפני הבושת ודוד נקרא חסיד שמרה נפשי כי חסיד אני אמר דוד לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך אמר דוד לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי ואמרתי לו מפיבושת רבי יפה דנתי יפה טמאתי יפה טהרתי יפה חייבתי יפה זכיתי ולא בושתי ואמרינן בפ"ק דע"ז (דף ה') ובפ' בת' דמועד קטן (דף ט"ז) נאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ואלה שמות הגבורים אשר לדוד אמר ר' אבהו אלה שמות גבורותיו של דוד יושב בשבת כשהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא ע"ג קרקע תחכמוני אמר הקב"ה הואיל והשפלת את עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה ראש השלישים ראש לשלשת אבות עדנו העצני בשעה שהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולע ואמר בפ"ק דברכות (דף ג') מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה רב אשי אמר עד חצות עוסק בתורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות בריש תנא ד"א רבתי תחכמוני א"ל הקב"ה אתה יושב בישיבה שאין בה סמיכה תהא כמוני מה ת"ל ראש השלישים ראש לתורתי ותחלוק עם ג' האבות תהא ראשון לאבות תהא ראש לכל ישראל כשעולים לג' רגלים ג' פעמים בשנה לפי שדוד יושב בשבת לא ע"ג כר ולא על גבי ספסל אלא יושב ע"ג קרקע ומלמד תורה לרבים לשם שמים. באגדה דשמואל כי לא נסוב עד בואו פה אמר ר' שמואל בר' נחמני לפי שבעה"ז לא ישבו שני גדולי עולם ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם כך לע"ל אין כל מחיצה ומחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבה ולעתיד יברך במה"ז כוסי רויה כדאיתא בפ' ערבי פסחים (דף קי"ט) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וכתיב כל היום תהלתך רוויה שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך אודה ה' בכל לבי וכל קרבי את שם קדשו לבי ובשרי ירננו לאל חי כל הנשמה תהלל יה שמרה נפשי כי חסיד אני ואשתמרה מעוני ולא רשעתי מאלהי במס' סוכה פ' החליל (דף נ"ג) חסידים אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו, ואינו משקר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ודובר אמת בלבבו, מפיבושת רבי יפה דנתי ולא בושתי זהו חסיד שאינו מבזה מי שקטן ממנו בעוד דורש החכמה ואינו מקנא במי שגדול ממנו בממון ואינו מקבל שכר על החכמה ונעשה חבר לכל חבר אני לכל אשר יראוך מי שהוא חסיד עושה לפנים מ"ה כדאמרינן בפ"ב דבבא מציעא (דף ל') אשר יעשון לפנים משורת הדין ויש לו לחשוב שמא זה רצון הבורא כמו בפ' בתרא דמגילה (דף כ"ז) במה הארכת ימים מעולם לא השתנתי מים בתוך ד' אמות של תפלה ולא כניתי שם לחבירי ולא בטלתי קדוש היום ולא עשיתי ב"ה קפנדריא ולא פסעתי על ראשי עם קדוש ולא נשאתי כפי בלא ברכה ולא קדמני אדם מימי בבית המדרש ולא נתכבדתי בקלון חבירי ולא עלתה עמי קללת חבירי על מטתי ולא עמדתי במדותי ולא נסתכלתי בדמות אדם רשע ולא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בב"ה לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחבירי שם בחכינתו ואמרי לה בחניכתו. ויש לו לישב בחסידות כדאמרי' במס' דרך ארץ נאה בביאתו חסיד בישיבתו ויקיים לשמור כל נזקין מלעשות ואפי' ברשות הרבים וכל מה שבפרקי אבות ומה שיש במס' ברכות כדאמרינן בב"ק בפרק המניח את הכד (דף ל') אמר ר"י האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבינא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות וכל מעלות יש לו לחפש בתלמוד ובירושלמי ובמדרש ויעשה ויזכה את העולם ויחשוב בלבו שמא זה רצון בוראו כי השם חוקר לב ובוחן כליות רחמנא לבא בעי וכל מצוה שאין לה עוסקין יעסוק בה ואל ישב במקום ליצים ומדברים דברים בטלים וידבק עם כל עושה מצוה הולך את החכמים יחכם עת לחבוק וחסיד בכל מעשיו.
<h2>דף כח.</h2>
שורש קדושת הייחוד ושמו ומרכבה וסודותיו. קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך. קדש עצמך ומחשבותיך וחשוב הייחוד במי אתה בוטח ולמי תעבוד מי רואה בך מי יודע מעשיך ולמי תשוב. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כי ה' אלקיך הוא אלהי האלקים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד אתה הרא(ו)ת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה', ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, אם תדרשנו ימצא לך, אין כמוך אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, "אנחנו "אחודיך "לבודיך "עבדיך "זבודיך "רבודיך, חייבין לדעת יחודך, להכיר כבודך. אתה לבדך, אנחנו עדיך, אין בלעדך, שמך הנכבד מעיד שמותיך, סהדיך יהוד היה הוה יהיה בהודך אמת אתה ראשון ואחרון לבדך אתה הוא עד שלא נברא העולם בוועודיך אתה הוא משנברא העולם במחמדיך, אתה הוא בעוה"ז בגדודיך, אתה הוא לעוה"ב עם ידידיך, מעולם ועד עולם אתה אל במהודיך, וכל העולמים הם בידך, מלא כל טובים דודיך, לך דומיה תהלה יעידו חסדיך, אין לדמותך למעבדיך, מה דמות לערוך נגדך, מי ראה לידע סודיך, מי בא עדיך, הכל תראה נגדך, אשתחוה לך אהובך למאמירך, יהוד אלהינו יהוד אח' איחדך. כל חכם לב יש לו לדעת בשביל מדעו לכל הפחות קצת ייחודו אמת "יחוד "השם "וסוד "הבורא אין כח לדרוש לידע מה הוא, כי לא ראהו כל חי לא מלאך לא שרף ולא נביא, כי הכל נברא והוא ברא כל הוא היוצר הוא הבורא הוא אחד ואין שני לו ומי ראהו, על כן אין לדמותו לכל דמיון ולכל מראה, כי כל דבר שיש לו מראה יש לו גבול וקץ. אבל הבורא אין לו קץ לא למעלה ולא למטה ולא לד' רוחות לא ראש ולא סוף לא לחכמתו ולא ליכלתו, אך כח מעשיו הגיד לעמו להודיע גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, הלא בעת אחד וברגע אחד יקראו ויתפללו לפניו כל יצוריו כל אחד ואחד נגע לבבו וצרותיו, ועונה לכל אחד וא', ידוע תדע כי הלא קרוב לכל קוראיו וישמע, על כן החכם עיניו בראשו, בני שמע לדברי ואל תיגע לחשוב מה הוא כי לא תוכל לידע דבר מהבורא והוא לא נברא היה הוה יהיה מה דמות תערכו לו אל מי תדמיוני ואשוה כי כל דמות הנוצרים אין ביוצר וכל דמיון הברואים אין בבורא וכל צלם העשויה אין בעושה אם יתקבצו כל הנבראים חכמים נבונים וידועים לא יוכלו לכוין הכל בהויתו על כן ה' שמו אך נבין במדעינו יחד כי יהוד אלקינו יהוד אחד אלקי אברהם אלקי יצחק אלהי יעקב המיוחד לאהבהו נשתחוה לו לעובדו בפחד על כן נפשי אויתיך בלילה זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך כשבא אברם הוא אברהם כשראה את הפלגה חשב איך היה תחלה טרם כל והוא היה בן מ"ח ועסק ג' שנים לבדו עד שאמר לו הקב"ה עסוק עם שם בן נח בן חכם ישמח אב שבשמים וחשב אברהם מיוצרו אשר יצרו ואיך יצר העולם עד שחשב ועשה ברייתא וקראה ספר יצירה וחקר וראה והבין וחקק וחצב וצירף ויצר וחשב ועלתה בידו לסוף נגלה עליו אדון כל והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אוהבי ושמו בני וכרת לו ולזרעו ברית עולם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה וקרא עליו כבוד ה' בטרם אצרך בבטן ידעתיך ולמד ברייתא הנקראת ספר יצירה ואמר דע וחשוב יצור והעמד דבר על בוריו וחשב ויצר על מכונו כי הוא היוצר ובורא לבדו ואין זולתו. ומדתו עשר שאין להם סוף, עשר ספירות בלימה בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר ואם רץ לבך שוב למקום דע וחשוב שהאדון יחיד והיוצר אחד ואין לו שני ולפני א' מה אתה סופר פי' כשתחשוב בלבבך על בורא עולם היאך חכמתו למעלה למעלה עד אין קץ ועמוק עמוק למטה עד אין סוף, בס' יצירה עשר שאין להם סוף עומק ראשית עומק אחרית עומק טוב עומק רע עומק רום עומק תחת עומק מזרח עומק מערב עומק צפון עומק דרום ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולן על זה אמר החכם וראיתי את כל מעשה האלקים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אל ישיאך לבך להרהר בעשר ספירות שמניתי רחוק מה שהיה עמוק עמוק מי ימצאנה לבך אל ימהר להוציא דבר אם רץ לבך שוב למקום כהרף עין והשתחוה לו כי הוא אחד ואין שני לו הכנע בשבירת לב לפניו ולפני אחד מה אתה סופר א' היא ראש לכל החשבונות והיא יחידה ולפניה אין מנין והופכת לפניה (א) מן האותיות שהא' פתוחה לימינך וכולן הפוכין לשמאלך ככה לא תדע כלפי אחד להעמיק ראשית לדרוש תחלות היה כל הימים ולהעמיק אחרית יהיה לעולם ולהעמיק טוב שמחשב להיטיב לטובים ולהרע לרעים איך מטיב ואיך מריע איך שוכן בטוב אורך שעורו וכמה גדולה והיאך הוא בעובי הרקיעים ובחושך וכמה תשבחותיו וכבוד על מעלותיו שמטיב ומריע ועת טוב ללדת ועת למות שגוזר על בריותיו וחכמותיו ועסקיו ורום ותחת וד' רוחות וכי אם עד תכלית שדי תמצא הן רעם גבורותיו שיוצא כתיקונו אין אתה יכול לעמוד מי יתבונן הזאת ידעת מני עד אין לך לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ כדאיתא בבראשית רבה בגדול ממך אל תדרוש ברחוק ממך אל תחקור במופלא ממך אל תדע במכוסה ממך אל תדרוש במה שהורשית התבונן ואין לך חקרי נסתרות כי אם למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ אמר ר' לוי למה נברא העולם בב' מה ב' סתום מכל צדדין ופתוח מצד אחד כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, אמר ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך בראת את העולם בראשית ברא אלקים לא בעמל ולא ביגיעה אלא בדבר ה' שמים נעשו. ואמרינן בפ"א דברכות ברכי נפשי את ה' שאמר דוד כנגד הקב"ה והנשמה שדומין בה' דברים זהו ברכי נפשי שדומה להקב"ה הבן בחכמה כי הוא מלא כל ונעלם מעין כל ואינו נראה ואין לו סוף וחכם מאליו ואין דבר נעלם ממנו בקרבך הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ותראה שכינתו ברומו של עולם כדאמרינן בחגיגה בפ' אין דורשין (י"ג ע"א) ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם ובמנחות בפ' הקומץ (דף כ"ט) דבי רב דחטרי לגגי' דחית כלו' דחי ברומו של עולם ובפ' ערבי פסחים (דף קי"ח) יושב ברומו של עולם כמו נשמה על המוח.
בריש מדרש משלי ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלקינו ואין עוד אחר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשכנה באחרית גם שם ידך תקחני. בבראשית רבה אמר ר' אוניא בר סוסיא פעמים שאין העולם ומלואו מחזיק אלהותו ופעמים שהוא מדבר בין שערות ראשו מועט מחזיק את המרובה גושו הנה צמצמן בין בדי ארון הוו יודעין כי אל חי בקרבכם בפ"א דמגילה (דף י') מקום ארון אינו מן המדה בריש תורת כהנים את השמים ואת הארץ אני מלא ראה חיבתן של ישראל שגרמו לכבוד המרובה בין שני הכרובים. בבראשית רבה וירא אלקים את כל אשר עשה העליונים והתחתונים בסקירא אחת העוה"ז והעוה"ב קרוב ה' לנשברי לב שויתי ה' לנגדי תמיד בחלום אדבר בו והוא באחד ומיוחד ברא העולם כלו ברצון חפצו נפשו אותה ויעש ולא שלא ברצונו בדבר ה' שמים נעשו הבורא אינו צריך למקום ומכון כי היה קדם כל היות ואין קירות והקורות חוצצין לפניו כי לא היה בורא דבר שהוא מזיק כנגדו יתברך היוצר ובורא הכל דק מכל דק נפלא ונעלם וחבוי וספון כל דבר בריאה אין שוה לבורא אין שייך בו שיעור וקצב ולא אורך ולא רוחב ולא דמות ולא צורת גולם ולא דיבוק ולא איברים ולא צל ולא אור ולא דמות ולא צורה ולא סיבוב וכפי רצונו משמיע קול לפני כבודו המברך המדמה עצמו כפי צורך השעה יהוד' שמו יוד הא וו הא בגמטרי' הוא יחיד וכן בא"ת ב"ש מצפ"ץ בגימט' הבורא הוא ההוה בכ"ל הבורא אין לו דמות וצורה ולא מקרה ולא גוף ושתף וסמך ודבק ואין צריך לכלום ולא למעון ולא למקו' ואין דבוק למקום וממלא כל השמים והארץ והים והאויר וכל העולמים ואין שייך בו לא עמידה ולא ישיבה ולא הליכה ולא סמיכה והוא חי בכחו ויכלתו כל הימים ואין לו נידנוד ולא יגיעה ולא פעולת כל הוא בורא כל בלא יגיעה ובלא עמל כל מיני הנבראים וכל עין לא תשורנו ולא שזפנו והוא הבורא כי היה טרם כל מכין וקדם לכל ראשון לכל חי וקים גדול וגבור ונורא מלך מהולל ומשובח ואין בו לא תוספת ולא מעוט ולא חסרון ולא יתרון אין קץ להוויתו החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא לתבונתו אין מספר לגדולתו אין חקר הבורא רואה את הכל עין רואה ואוזן שומע על כן איזה צנוע הצנוע בבית הכסא כדאמר בפ' הרואה (ברכות ס"ב ע"א) וכששוכב עם אשתו כדאמר בנדה (דף ט"ז) וכשהוא יחיד בבית כר"י בפ' כל כתבי הקדש (קי"ח ע"ב) וכקמחית ביומא (מ"ז ע"א) זהו והצנע לכת עם אלקיך במופלא ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות זה כריש ברייתא דס' יצירה האב היוצר על מכונו הוא יוצר ובורא כל לבדו ואין זולתו ובברייתא אחרת אם רץ לבך שוב למקום שכך נאמר והחיות רצוא ושוב פי' כשתחשוב בלבך על בורא עולם מה הוא והיאך חנייתו בכ"מ ומעשיו בלום וסתום פיך מלדבר ולבך מלהרהר הסר המחשבה מלבך יאסרנו לבך למחשבה זאת חושה ומהר ואל תהרהר ושוב לייחוד מקומו של עולם לעבודתו וליראתו כחיות הקודש כשרוצין לזקוף קומתם מיד כופפין מאימתו מאימת שכינה ושבין ומשתחוין כך סבב לבך מלהרהר ועל דבר זה נכרתה ברית שלא לחשוב באלהותו שאין כל חכמים יכולין לידע הצור לחשוב "יוצר "הכל "והוא "הבורא האמן באלהותו כי הוא אחד "יחיד "הבורא "ומראה "הכבוד כפי רצונו וחפצו הצורה המופלא מנושאה מוזהרה מוצהרה מובדקה מחושקה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וקראו השכינה ופעמים רואה בלא צורה כי אם אורה בלי ראות לכל יצירה ושומע הדבור ורואה החזון מראה מופלאה ויאמר ראיתי את ה' את לרבות כבודו וכפי הנראה לעין כבודו גדלו גדול אדונינו ור"ב כ"ח בגימטריא רל"ו כי רל"ו אלפים רבבות פרסאות הוא והפרסא אלף אלפים באמה שלו והאמה ארוכה זרזות וטופח וזרת כמלא העולם ושמים בזרת תכן ומזרוע לזרוע ע"ז אלפים רבבות פרסאות תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו הפרסא ד' אלפים אמה והאמה ד' זרזות וכפי חפץ הבורא מראה בכבוד ומשה ראה יותר מן הזוהר הגדול משאר נביאים ובתוך מראה דמימות ביד הנביאים אדמה כפי נהוג קדושתו ומראה דמיונו כחפץ גזירותיו פעמים דמות אדם ופעמים דמות אחר כפי חפצו מראה מכבודו כצבאות חיילות דבוקים יחד ה' צבאות ופעמים גופין מוחלקים ה' אלהי צבאות ופעמים בני אלקים נקראים ופעמים עירין קדישין והדיבור בא כמפי הכבוד הגדול הזהר פן תכזב עליו השמר לך ושמור נפשך מאד פן תחטיא את בשרך לומר עליו חליקת אברים מה דמות תערכו לו כי לא ראיתם כל תמונה ומה שכתוב ויראו את אלקי ישראל הכבוד ראו וכבוד למעלה ההוד הגדולה לא חזוהו ואין עין יכולה לראותו שאם יהרהר קצת מיד מת וכל הנביאים מראה באספקלריא שאינה מאירה בדמות כמו זקן רואה הנמוך כגבוה והאחת כשתים זהו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע כמו מראה, ומשה ראה יותר הבוהק אבל כלפי למעלה לא ניתן לו רשות לראות. ובמדרש ויקרא רבה כל הנביאים ראו מתוך ט' מראות ומשה רבינו מתוך אחת רבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת ומשה רבינו ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת ותמונת ה' הביט. בפ"א דברכות (י' ע"א) מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית ומנין שהקב"ה מניח תפילין פי' מראה מכבודו באובנתא דליבא וירא יעקב כי יש שבר במצרים ולבו ראה הרבה ויעבור ה' על פניו, מתוך כבודו ראה כשנתעטף כשליח ציבור, ור' ישמעאל ראה אכתריאל יה ה' צבאות בראיית הלב כמיכה וכישעיהו אבל משה ראה כבונת הלב באור צח. בספרי פה אל פה אדבר בו במראה ולא זה במראה הדבור כי לא יראני האדם וחי ר"ע אומר כמשמעו וחי אלו מלאכי השרת וחיות הקודש. ר"א אומר וחי אינו רואה אבל רואה בשעת מיתה לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. ובספרי בתחילתו וחי בחייהן אינן רואין אבל רואין הן בשעת מיתתן ר"ע אומר וחי חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד אמר ר"ש בן יוחי אף מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן רואין את הכבוד כי בשעת מיתה פוקח עיניו ונותן רשות לעין לראות הוד שכינתו היאך ממלא את כל העולם כולו ויושב ודן את החולה כדאיתא בשבת (דף י"ב) ובנדרים (דף מ') והיינו כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה בפ"א דקדושין (דף מ') ובחגיגה פרק אין דורשין (י"ג ע"ב) אפילו סנדלפון שקושר כתרים לקונו אינו יודע מקומו ברוך כבוד ה' ממקומו במקומו לא נאמר מכלל שאינן יודעין מקומו כל שלא חס על כבוד קונו המסתכל בקשת מראה הכבוד סביבו כמראה הקשת ומה שאמר דמות כבוד ה' ולא שיש לו פרצוף אלא שלא יתבהל הנביא כי לא ראיתם כל תמונה תמונה בגי' פרצו"ף אד"ם כמה דמיונות ראו בסיני פנים בפנים בפסקתא הבורא אין לו כנוי אלא ברצון נפשו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו כי אלהים קדושים הוא כי ה' אלהיך אש אכלה הוא. באלפא ביתא דר"ע קרוב ה' לנשברי לב שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שמרוחקין מן השכינה ל"ו אלפים רבבות פרסאות שרפים עומדים ממעל לו והנביאים רואין מתוך הדיבור המראה ודבר מה יראני ושמואל ירא מהגיד המראה אל עלי ה' במראה אליו אתודע כרובים בגי' מרא"ה כבו"ד. במדרש תדשא שנים כרובים כנגד ה' אלהים יהוד שמו משמעותו היה הוה ועתיד להיות ליראה את הש"ם הנכבד בגי' ליראה ד' אותיות ומהללים לשם תפארתך בגי' ארבע האותיות יהוה באת בש מצפץ מצפץ בגי' ברחמים יהוד זו מדת הרחמים ה' ה' אל רחום וחנון יוד ה"א ו"ו ה"א אלף דלת נון יוד בגי' זה הוא הרחמנות ד"א בגי' את"ה בעוה"ז ובעוה"ב אלהים בגי' זה דיין אלהינו בגי' הדן יחידי דעו כי ה' הוא האלהים אלהים במלוי אלף למד הי יוד מם כמו באת בש השם מצפץ אהיה אשר אהיה כמו אהיה בכל ע"ת ד"א בכל צרה ה' עמכם ודאי כמו אהיה באת בש אהיה באת בש ודאי שמן תורק שמך כמו ד' אותיות שמך וכל השמות יוצאין משם הנכבד ב"ה וב"ש ספר המרכבה וספר מעשה בראשית וס' יצירה וס' שמות וס' הכבוד אין לכתוב בס' הזה וסודות חמשים שערי בינה ואלפא ביתא יהיה לך לעבדיך סוד ה' ליראיו ואת ישרים סודו הזהירנו הבורא ליחדו פעמים ה' אלקינו ה' אחד בקבלת הלב האמנתו ולא בשמיעת האוזן בכיון נקבלהו באלוה זה אלקינו ולהאמין שהוא אחד ויחוד שמו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו' הוא קדמון וחי לעולמים ואין לו שותף והוא אחד ואין לדמותו אל דמות וצורה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ומה דמות תערכו לו ומשמותיו ומשבחיו ומעשיו נוכל לידע כי אין כמוהו ב"ה וב"ש.
קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך כמו בפ' אלו טריפות (דף מ"ד) איזהו חכם הרואה טריפה לעצמו ובמס' יו"ט (כ"א ע"ב) בר"ג שמחמיר לעצמו ומקיל לאחרים ואמרי' בכל דוכתי אדם חשוב שאני וכן יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד היצר כדאמרינן בפ"א דקדושין (דף כ"א) ונענש דוד באבשלום כדאמרי' בסנהדרין (דף כ"א) אמאי לא דרשת סמוכין קדש עצמך במותר לך וזהו ויותר מהמה בני הזהר. אל תשבע שבועת אמת בויקרא רבה ר' יונה אמר אפי' על האמת וכן אוכלי טהרות כמו במס' חגיגה (דף י"ח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. ובמס' נדה (ל"ח ע"א) חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן כי מיום רביעי ואילך פן יולידו בשבת וכן ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכן ייחוד דפנויה שגזרו סנהדרין ובפ' בתרא דקדושין (דף ע"א) ובע"ז (דף ל"ו) וכן הרחק מפתח ביתה וכן בע"ז (דף כ') ונשמרתם מכל דבר רע שלא יסתכל אפי' בפנויה וכן בפ"ב דשחיטת חולין (דף ל"ז) גבי יחזקאל שלא אכל כל ימיו בשר כוס כוס מעולם אע"פ שמסוכנת מותרת וכן לא הרהרתי ביום אפי' על אשתי שלא אבא לידי קרי בלילה. בתנחומא ותצא דינה בת לאה שנו רבותי' לא תצא אשה בכבול לרשות הרבים אמרו אפי' בחול אינה יוצאה לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה שלא ניתן תכשיטין לאשה אלא להתקשט בתוך ביתה שאין נותנין פירצה לפני הכשר ברית כרתי לעיני וגו' על אחת כמה וכמה כל עיקר לא היה מסתכל באשת איש לכך כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אמר רבי לוי זוכה לכהנים לובשים בגדי כהונה גדולה ועשית משבצות זהב ואמר בפ' ד' דנדרים (דף כ') כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה כדי שלא יתן עיניו באחרת אעפ"כ ישמש פנים כנגד פנים שהאשה נהנית בין שדי ילין ואהבת לרעך כמוך בפרק בתרא דמגילה (דף כ"ח) לא הקפדתי בתוך ביתי וכן לא השתנתי במקום שהתפללתי והרבה פרישות תני סיעות בני אדם המהלכין בדרך ופגעו בהם לסטים ואמרו תנו לנו א' או נהרוג כלכם יהרגו כלם ייחדו להם אחד ימסרו אותו ואל יהרגו כלם עולא בר קושר תבעתיה מלכתא ערק ואזל ללוד גבי ר"י בן לוי אתון ואוקפן מדינתא אמרין אי לא יהביתון לי נחרב מדינתא סלק רבי יהושע בן לוי ויהב להון הוה אליהו זכור לטוב מתגלי עלוי לא אתגלי עלוי צם כמה יומין ואתגלי עליה אמר למסורות אנא מתגלי א"ל ולא משנה עשיתי א"ל ולא משנת חסידים הרי חסיד יש לו להניח אף דבר המותר ר' אבא בר' זבינה הוה מחייט גבי חד ארמאי ברומי אייתי ליה נבילה אמר ליה אכול ואי לא קטלינא לך אמר ליה אי בעית מקטל קטול ירושלמי דנדרים פ' קונם ר' יונתן הוה ציים כל ערובות ריש שתא ר' אבא ציים כל ערובת שבת ר' זעירא אמר תלת מאוון צומין אית דאמר תשע מאוון לא חש על מגילת תענית לא ידע ואשם ונשא עונו ר' יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע על אחת כמה וכמה מי שבא לידו עסק עבירה וידע ואם כך ענש מי שבא לידו ספק עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר מי שבא לידו ספק מצוה ר' מנחם בר' יוסי אומר הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מביא מעילה וחומש ומביא אשם בשתי סלעים צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים קרוב לאלפים א"כ ענש הכתוב את השוגג על אחת כמה וכמה שהוא משלם שכר לעושי המצוה ר"י אומר אם בא נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה שעה אחת ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו עליו לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות אם מדת הפורענות מועטת כך מדה טובה השב מן הפגולים ומן הנותרות והמתענה ביום הכפורים על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות ר"ע אומר הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיים עדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להביא את השלישי להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עאכ"ו שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה רבי אומר הרי הוא או' ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגו' ואם הכתוב ענש למי שבא לו ספק נפש אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכ"ו שתנתן לו נפשו ר' אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה למען יברכך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא יודע אמור מעתה סלע היתה צרורה לו בכנפיו ונפלה לו ומצאה עני הלך ונתפרנס בה הרי הכתוב קבע לו ברכה ר"ש אומר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם שני דברים משמשין את הגוף ואין נמנעין לעשותן ואין נוטלין עליהן שכר ומה דברים שאין נוטלין שכר לא עשיתם עמי חנם. עאכ"ו דברים שנוטלין עליהם שכר. ביומא (ל"ט ע"א) והתקדשתם והייתם קדושים אם מקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה.
